פסק-דין בתיק ב"ל 48539-06-12

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ( להלן: "החוק"), כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.5.12 ( להלן: "הוועדה הרפואית").

2.         עסקינן בוועדה רפואית אשר התכנסה בהתאם להוראות פסק דין מיום 21.2.12, אשר ניתן בהתבסס על הסכמת הצדדים. במסגרת פסק הדין, נקבע כי על הוועדה לפעול כדלקמן:

"1.       הועדה תתן את דעתה על כך שפרופ' רייס חיווה את דעתו שלמערער יש נכות בשיעור 10% לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים, פריט שאינו מחייב דווקא הגבלה בתנועות, אלא ניתן ליישם אותו גם כאשר יש פגיעה בכושר התפקוד. המערער התלונן על כאבים, והועדה לא שללה את קיומם של הכאבים. בנסיבות אלה, תתבקש הועדה לשקול אם ייתכן שהכאבים מגבילים את כושר התפקוד של המערער באופן המצדיק את קבלת מסקנתו של פרופ' רייס. אם הועדה תגיע למסקנה שלא כך הוא המצב - יהיה עליה לנמק זאת.

2.         הועדה תתבקש להסביר את משמעות הממצאים הרנטגניים שהיא פירטה בפרוטוקול שערכה, כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבין מדוע הועדה סברה שאין בממצאים אלה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות.

3.         הועדה תתבקש להרחיב את התייחסותה אל חוות דעתו של ד"ר ירניצקי מיום 1/5/11, באופן הבא:

א.         הועדה תתבקש להתייחס לאמור בחוות הדעת של ד"ר ירניצקי בענין המשמעות של מספר הביקורים אצל נוירולוג בקופ"ח ואצל רופאים אחרים.

ב.         ד"ר ירניצקי, היה מודע לכך שסריקת ה- CT שנערכה למערער ביום התאונה, לא הראתה פתולוגיה תוך גולגלתית. למרות זאת, חיווה ד"ר ירניצקי את דעתו על כך שהיה קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הבעיה הקוגניטיווית. בהתחשב בכך, תתבקש הועדה להסביר מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו.

ג.          הועדה תתבקש להתייחס לעמדתו של ד"ר ירניצקי בענין אי-הבהירות של מקור קשייו של המערער, לרבות לאמור בחוות דעתו בענין זה שאין משמעות עקרונית לשאלה אם מדובר בפגיעה אורגנית כפועל יוצא ישיר של החבלה או שמא בפגיעה עקיפה שגם היא נובעת מהתאונה.

4.         אם הועדה תעמוד על דעתה שאין קשר בין הפגיעה הקוגניטיווית לבין התאונה בשל כך שבסריקת ה- CT מיום התאונה לא נצפתה פגיעה ברקמת המוח, תתבקש הועדה להבהיר אם לא תיתכן אפשרות של פגיעה שנגרמה מאוחר יותר, אולי בשל ההמטומה התוך-גולגלתית שנצפתה באותה סריקת CT.

5.         הועדה תסביר מה כוונתה בסעיף 21 לפרוטוקול, בענין המסמך מיום 9/10/06. תשומת לב הועדה בענין זה מופנית לכך שמועד זה הוא 10 ימים לפני התאונה."

3.         הוועדה הרפואית התכנסה לשתי ישיבות. הראשונה התקיימה ביום 18.4.12, לאחריה ביקשה הועדה חוו"ד יועץ מומחה, כאשר הישיבה המסכמת התקיימה ביום 23.5.12. לאחר שסיכמה מסקנותיה, קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.9.07.

4.         לטענת המערער, כפי העולה מנימוקי הערעור, שגתה הוועדה ביישום כל אחת מן ההוראות המפורטות בפסק הדין מכוחו התכנסה, תוך שניכר כי היא "נעולה בדעתה". לפיכך, מבקש המערער להחזיר את עניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה.

            המשיב, לעומת זאת, סבור כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, למעט חובתה להתייחס להוראות סעיף 5 לפסק הדין. המשיב מסביר את מחדלה של הוועדה בעניין זה כ"טעות טכנית" (סע' 5 לסיכומי המשיב) ולפיכך אינו סבור כי הוועדה "נעולה בדעתה". לפיכך, הודיע המשיב על הסכמתו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתשלים את מלאכתה בהתאם להוראות פסק הדין.

5.         הואיל והמערער אינו מסתפק בהסכמת המשיב לעיל, לא נותר אלא להכריע בהליך לגופו.

דיון והכרעה -

6.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, זאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

7.         בית הדין לעבודה, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לפיכך, אין בית הדין מתערב בממצאים רפואיים ובהחלטות רפואיות של הוועדה, שהן בתחום מומחיותה וסמכותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד',213).

8.         כלל ידוע הוא, כי משהוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, עפ"י פסק דין, אין לוועדה לדון, אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין, שהחזיר את הדיון לוועדה (דב"ע נא / 291-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 162-160).

            לפיכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין, אם לאו.